מעשה רקח על הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:א׳

נשים וכו'. סוכה דף כ"ח. ועיין בדין י"ג.

כבן ה' כבן ו'. פירוש כל חד לפום חורפיה א"נ לפי הבריאות ובפ"ו דעירובין פסק דקטן בן ז' שנים או פחות יצא בעירוב אמו וכן בפכ"א דהל' אישות פסק דאם רצתה המגורשת שיהא בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורות ע"כ. וכתב הרב המגיד דהיינו כדרב אסי דאמר קטן בן ו' שנים יוצא בעירוב אמו וכו' ואמרינן בעירובין דאפילו בן שש בצוותא דאימיה ניחא ליה וכו' ע"כ. וכ"כ רש"י והר"ן ז"ל ס"פ אע"פ ואע"ג דאדחייה לה הך דצוותא דאימיה ניחא ליה מ"מ עיקר הדבר על פי האמת נאמר דטבע הקטנים כן הוא דאף בשנים שא"צ עוד לאמו דהיינו שאין אמו מקנחתו או שאינו קורא אמא אמא מ"מ עדיין חביבותיה גבה ואינו מתפרש מאצלה וא"כ רבינו שפסק בעירובין בן שש היינו נמי מהאי טעמא וגם מ"ש או פחות קאי לענין הדין ולא נחית התם לצריך לאמו כלל כפשט דברי רב אסי ומ"ש בפרקין דהיינו לענין חיוב הקטן מצד עצמו כתב שיעור השנים שאין נקרא עוד צריך לאמו לענין קינוח או קריאת אמא אמא כנזכר בש"ס אלא שפשט דברי הש"ס לא מוכחי הכי וצריך ליישב דרבינו תפס כרב אסי וכסברת ההלכות ותירוץ הש"ס הא דאיתיה לאבוה במתא וכו' אינו אלא לר' ינאי ור' שמעון בן לקיש ולכך רבינו לא הזכירו כן נראה לענ"ד לעצמי הגם דמרן ז"ל לא הבין כן ודבריו צל"ע. ובדפוס אמשטרדם מחקו כבן ה' בדברי רבינו ואפשר דט"ס הוא.